<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ט ח"א</h1>
<h2>דף נד.</h2>
לקיט כגון עני המתלקט בביתו של בעל הבית ומסייע לפעמים לבעל הבית מלאכתו ואוכל פת עמו ומהנהו בעל הבית במאכל ובמשתה ופעמים נותן לו מלבוש ואין לו שכר קצוב ויצא מעצמו מפשיט בגדיו שנתן לו אבל שכיר לזמן קצוב ונתן לו מלבוש ויצא תוך זמנו מפשיט לו בגדיו כי לא יהיב ליה אדעתא למיפק ואם בזמנו אינו מפשיט כי כבר ידע בעל הבית כי היה לו לצאת בזמנו ואדעתא דהכי נתן לו. וכן מוכח משם כתובות. מי שהתנה עם פועל שיתן לו חפץ פלוני בשכרו אחר שעשה המלאכ' נותן לו או החפץ או הדמי' מה שירצה בעל הבית מאח' שלא משכו הפועל לא קנאו כך דקדקה רבינו אשר בתרא. מלשון הרמב"ם ז"ל [שבת פ"ו הכ"ה] השוכ' הפועל לשמור זרעי' אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אחריו' שבת עליו ולא יאמר תן לי שכר שבת אלא יאמר תן לי שכר של עשרה ימים כך פשוט בגמרא שבת.
